| 437 חרדי וטוב לו דובר יידיש ? לא הרבה . הוא נושך את שפתיו, פניו מראים סימנים ראשונים של תסכול וכעס, וניכר שהוא מעדיף שאתנדף מפה — ויפה שעה אחת קודם . תלמידיו של הרב, המודעים למצוקותיו הנפשיות כרגע, שואלים אותי אם לא אכפת לי לשבת איתם בחוץ, בכניסה לבית המדרש . אין בעיה, אני אומר . בחוץ מצטרפים אלי לשיחה חמישה בחורים . תוך זמן קצר מתגודדים סביבנו עוד עשרים ומשהו, וכולם רוצים לדעת מה עושה אצלם בישיבה דובר יידיש שבעליל אינו גמל . לא חולפות דקות ספורות והחבורה סביבי מתעבה עוד יותר, והבחורים בוהים בי כאילו הייתי מוצג מתערוכה שמוזיאון ירושלים שתל אצלם בישיבה . ההמולה סביבי רבה . הבחורים מדברים אלי בו-זמנית וכל אחד מהם תורם שאלה או הערה ומתבסס על שאלה או הערה של קודמו . הם רוצים לדעת למה הופעתי דווקא כאן מכל המקומות — אבל באמת, תגיד את האמת . באתי ללמוד עליכם, אני אומר בכנות . "ללמוד מה ? " מה ה'שְׁנִיט' שלכם, מה מייחד את הישיבה שלכם שאין בישיבות אחרות ? "למה אתה רוצה לדעת ? " אני כותב על העולם החרדי, ומכיוון שאני כאן, מסקרן אותי לברר במה שונה הישיבה שלכם מכל הישיבות . "היית גם בישיבות אחרות...
אל הספר