טוביה טננבום | 272 היכל התפילה משלב בין שני אולמות המחולקים ביניהם, ישן וחדש, ולהם קיר משותף ממזרח, וקיר אחר מפריד ביניהם . אי אפשר לראות את כל המתפללים, אבל גם מחצית מהם היא מספר עצום ומרשים, וזה מה שאני רואה מולי . עוד אני עומד בבית הכנסת ומביט בהמון המתפללים ניגש אלי חסיד בגיל העמידה, שנראה כסוג של בריון, מרים את קולו באנגלית עסיסית, אגרופיו קמוצים, והוא צועק לעברי, "מה אתה מחפש פה ? " זוהי קבלת הפנים הגרועה ביותר שזכיתי לה עד כה בכל בתי הכנסת והקהילות שביקרתי בהם . החסידים העומדים לידינו עדים להתנהגותו הגסה אבל לא מוציאים הגה ; הם רק תוקעים מבט באורח הלא קרוא שחדר למבצרם הפרטי . אני חייב לעשות מעשה לפני שהבריון הזה יראה לי את הדרך החוצה, ועונה לו ביידיש : אתה יהודי, אני יהודי, וביחד אנחנו נתפלל . כמרבית חסידי גור הוא אינו דובר יידיש, אם כי אולי הוא מבין מילים פה ושם ; וכשהוא שומע אותי דובר את שפת האדמו"רים קדושי עליון וצדיקי ארץ, הוא מייד מתרכך ואומר בטון מפויס : "האם אתה צריך משהו ? " לא, אני אומר לו, ממך אינני צריך דבר . מובס, הוא מתרחק ממני . התפילה נמשכת, וכמו במקומות אחרים | 2...
אל הספר