טוביה טננבום | 268 קם ומתיישב שוב . והוא מתפלל . נוכחותו מורגשת היטב והחסידים ממשיכים לתלות בו עיניים . אומרים לי שהתפילה לא תתחיל לפני שהרבי יסמן להתחיל . בינתיים הם יושבים ולא עושים שום דבר מיוחד . חלקם מעיינים בספר, אחרים מפטפטים, ויש לא מעטים שיוצאים ליהנות מהאוויר הקריר של ירושלים בתום הקיץ . בהמתנה לתפילה קוראים כמה מהחסידים בספר הזוהר, ומאמינים הם באמונה שלימה שהתנא רבי שמעון בר יוחאי כתבוֹלפני כאלפיים שנה . למעשה, הזוהר נכתב כנראה על ידי רבי משה די-ליאון לפני כשבע מאות שנה, כפי שכבר נרמז לעיל . אלא שכאן למיטב ידיעתי איש לא יסכים לקביעה זו : הייתכן שיהודי ספרדי יכתוב ספר מבריק כל כך ? אני בוחן את הקטע שבו הם אוחזים בזוהר . הטקסט עוסק בשכינה, האמורה להיות הצד הנקבי של השם, וכן בלילית הנתפסת כזוגתו של מלאך המוות . אני לא בטוח מה כל זה אומר : האם פירוש הדבר שיש להשם אשה, או שהוא טרנסג'נדר חלילה ? האם פירוש הדבר שהשטן, מלאך המוות, מעורב במשחקי אהבה מהצד בזמן שהוא עושה את שליחותו העיקרית — לקפד את חייהם של בני אדם ? לתחושתי, האנשים כאן אינם מעסיקים את עצמם במחשבות על כגון דא, וזה גם ...
אל הספר