| 251 חרדי וטוב לו הרשל חוזר למקום שבו שמט את הקרטונים, נעמד שם כאילו הרחוב הוא רכושו הפרטי וצועק במלוא הגרון אל עבר שתי מוניות החולפות במהירות ברחוב הסמוך — "שאבעס ! " וכעבור דקות ספורות כבים הרמזורים . השבת נכנסת . ולמחרת, אחרי שמאכלי סעודת הלילה כבר התעכלו, אני יוצא לבית הכנסת של חסידי לֶלוב ומגיע בדיוק לקריאת התורה . מה בפרשה ? אלוהים מאיים על היהודים שאם לא ישמרו את מצוותיו הם יישאו בתוצאות נוראיות . הלך עליהם, בקיצור . אני שואל את עצמי אם השם הוא אכן נקמן עד כדי כך שיהרוג את כולנו אם לא נציית לו כל הזמן . למיטב ידיעתי, אין עוד בלֶלוב מי שמוטרד בשאלה הזאת . האנשים סביבי כלל לא מתעסקים עם מחשבות כאלה . הקשר שלהם להשם, דעו לכם, שונה מאוד מהקשר שלי איתו . האלוהים שלהם דובר יידיש, והם מתחברים אליו באמצעות הרבי . כפי שכבר הספקתי ללמוד, הרבי כשלעצמו מתעניין יותר אם יש להם מה לאכול . אחרי קריאת התורה החסידים ממשיכים בתפילת מוסף ואני מטה אוזן . זאת אותה תפילה שהתפללו החסידים ב'שומר אמונים' כשהייתי אצלם בשטיבל, וגם הם מתענגים כהוגן על אותן שורות בסידור . כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְהוָה אֱלֹהֵי...
אל הספר