טוביה טננבום | 232 בלז נבנה ליד מעונו הפרטי של הרבי, שהוא מקום מלכותי כשלעצמו וגם הוא יתאים בהחלט לכל סולטן בהווה ובעבר . המבנה הראשי, עצום בממדיו, סגור, אבל אולמות הלימוד והתפילה פתוחים . אני נכנס לאולם בית המדרש שנראה הגדול שבהם, ורואה חסידים יושבים על ספסלים ולמולם ספרים פתוחים על השולחנות . חלקם לומדים, חלקם מפטפטים, חלקם מפהקים, וחלקם עוברים במהירות על טקסטים מבלי להבין — כך זה נראה לפחות — מה הם קוראים . וכל זה במטרה ליצור עוד מלאכים לבנים עם שש כנפיים לאחד . אני מתיישב ומתכונן ללמוד דף או שניים, לפי מה שיזמן לי הגורל . על שולחני מונח במקרה ספר דברים, ואני פותח אותו באופן אקראי . כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו . וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ . 'מְבוּשִׁים', למקרה שלא הבנתם, הם אשכים . ועל מעשה זה היא מקבלת עונש גופני עצום שיהפוך אותה לנכה . זה הגיוני, תגידו לי ? לכרות את ידה של אשה רק בגלל שנחלצה להציל את בעלה ? רש"י, גדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, ...
אל הספר