טוביה טננבום | 170 כדי להגיע אליה מהמלון שבו אני מתאכסן עלי לחצות רחובות צרים רבים שבהם אנשים חיים בצפיפות רבה . למען הפג השעמום כמה נשמות טובות טרחו לבדר את העוברים ושבים תוך ריסוס סיסמאות שונות על קירות השכונה . הנה כמה מהן : "המעבר לציונים אסורה", "אנו דורשים, מוות לציונים", "דרישתנו, שואה לציונים" . מה זה אמור להיות ? האם את הגרפיטי הזה ריססו הנשים הסקסיות שראיתי אתמול בלילה ? ואם כן, היתכן שהן מרושעות עד כדי כך ? אחרי עוד כמה גרפיטי אני מגיע סוף כל סוף אל דירת אחותו של ר' ישראל מאיר . המקום מעוצב בפשטות, והרהיט העיקרי בסלון הוא שולחן אוכל גדול . הבית הומה אנשים, נשים וטף . קהל גדול . אט אט מתברר לי שאינני האורח היחיד שהוזמן, ואורחים נוספים מתיישבים סביב השולחן . קבלו תיקון : שולחנות . כן, מדובר באירוע בהפרדה מוחלטת, גברים ונשים בחדרים נפרדים . אבל האוכל זהה . יש להודות שהצ'ולנט יוצא מן הכלל . סלט הביצים, תאמינו או לא, עוד יותר טוב — ואני משבח אותו ברבים, ואוכל ממנו עוד ועוד ועוד . בשומעו את השבחים שאני חולק לסלט הביצים של אשתו, ובראותו את הנאתי הרבה ממנו, נכנס ר' שמואל למטבח ויוצא...
אל הספר