188 ילדוּת במרחב רדיקלי אני מבקשת לחשוף את חתימת הנוף ולטעון כי נופי חברון עיצבו את זהותם האישית והקולקטיבית של הילדים והטביעו חותם על חיבורם למקום . האנתרופולוגיה הסביבתית רואה ביחסים בין האדם ובין המקום יחסים המַבנים ומעצבים זה את זה מתוך השתנות והתהוות מתמדת, כך שעבודת הגוף מעוגנת מבחינה פיזית ותרבותית באדמה המקומית ( 2000 Ingold ) . מתוך כך אבקש לשרטט את מאפייניה, את דרכי התהוותה ואת הבנייתה של זהות תלוית מקום בילדות המתקיימת במרחב פיזי ותרבותי רדיקלי . כחלק מן ההתנהלות וההוויה החינוכית הלא פורמלית נתקיימו בחברון פדגוגיות של מקום ומקומיות, שנבעו מלמידה ספונטנית או מתוכננת והיו בבחינת הסללה חינוכית ( גודמן ומזרחי 2013 ) . פדגוגיות אלו, שהתקיימו במסגרת החינוך הלא פורמלי, היו חווייתיות, מחברות ועוצמתיות, וכללו בין השאר חשיפה מתמשכת לנופי המקום, אינטראקציות מתוכננות וספונטניות עם תושביו, חיבור לשורשי עבר קדום דרך עבודת הארכאולוגיה והטמעת הנרטיב החלוצי דרך סיפורים, אתוסים ומעגלי שיח . המרחב הפתוח חשף את הילדים לממדים שונים של נופי המקום : נוף טבעי, נוף אנושי, נוף היסטורי ונוף קדום . החינ...
אל הספר