משבר המנהיגות הפלסטינית בשיא חדש: יוני-דצמבר 1967

שקירי — קרב מאסף בדרך להתפטרות 473 בתוכו את כל הארגונים, ובעקיפין ובמשתמע — גם החלפת הנהגת אש"ף בהנהגה 21 שייוצגו בה ארגונים אלו . במשבר המנהיגות הפלסטינית, שהחריף לאחר מלחמת ששת הימים, יש לראות המשך לתהליכים ולאירועים שהחלו בשנה שקדמה למלחמה . תוצאות המלחמה חיזקו אותם והביאום לביטויָם המלא . התחזקה ההערכה ששום שינוי באש"ף אינו אפשרי כל עוד שקירי מכהן בראשו . בעייתו הבסיסית של שקירי המשיכה להיות אי-יכולתו להתנתק מהזירה הערבית בכלל ומהתמיכה המצרית בפרט, שהעריך שקירי, לפחות עד פסגת ח'רטום, כי היא עדיין קיימת . הוא המשיך להתנהג ולפעול כאילו הזירה הערבית והפלסטינית לא עברו שינויים מהותיים באשר לבעיה הפלסטינית, ונראה שעשה זאת מאחר שהבין כי שינוי יסודי באש"ף ובהנהגתו פירושו הודאה בכישלון . יתר על כן, בראייתו של שקירי, הפיכת אש"ף לארגון פדאי משמעותה היתה חיקוי הקיים, והרי המקור תמיד טוב יותר . הילכך, דבק שקירי בדרכו ועשה אותן השגיאות ש'התמחה' בהן קודם למלחמה . במצב הזה אין תֵמה שאפילו אלילו, נאצר, אכזב אותו . אחרי המלחמה הימר נשיא מצרים על 'סוס פלסטיני' חדש — 'ההתנגדות הפלסטינית' ( 'אל-מֻקָאו...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב