חזון השיבה

פרק ה 174 אחד מעורכי אל-אהראם סיפר על התרשמות מביקורו ברצועה ביוני 1951 : . . . למרות התלונות של הפליטים על מצבם הכלכלי הוצאו אלפי לירות לכלכלתם, לשיכונם, להלבשתם, לחינוכם, להבראתם ולמתן שעשועים להם . האם הם מרוצים בכל אלה ? שאלתי פליטים רבים והם השיבוני : אין אנו מאושרים, אין ביכולתנו להיות מאושרים, שהרי גלינו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו, ורכושנו היה לבז . . . חיים אנו מתוך ציפייה, מצפים אנו ליום שבו ניקרא לשחרר את המולדת ולגרש את האויב המלסטם אותה . . . מִנהלת [ הצבא המצרי ] ביקשה מאתנו להגיש רשימות של רכושנו שנשדד מאתנו, ערכו והיקפו . חוששים אנו כי זו מזימה לאלצנו לקבל פיצויים . אין אנו רוצים 57 בפיצויים, רוצים אנו לשוב למולדתנו, שאין לנו חיים בלעדיה . הספרות הפלסטינית, ובעיקר השירה הפלסטינית בשנים שלאחר ,1948 יוחדו רובן לנכּבה . ספרות זו מכ נה 'ספרות הנכּבה' ( 'אָד בּ אל-נכּבה' ) או 'ספרות הגולה' ( 'אָ בּ אל-מָנְפָא' ) , ומצבו של הפליט תואר בה בצבעים קודרים, מלאי ייאוש ותבוסה . בשל כך גם נקרא דור הפליטים ( האבות ) 'דור התבוסה', ומשוררי דור זה כונו 58 לא היה זה תואר גנאי, אלא תיאור ת...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב