שובו של המופתי והגברת המעורבות הערבית בסוגיה הפלסטינית 69 מטרתו בבואו ובמגעיו [ עם חברי המשלחות הערביות לכינוס ] היתה לפעול למען הקמת ממשלה בפלסטין בראשותו . התנגדתי לרעיון ונאבקתי בו בשל היותו התגרות בדעת הקהל העולמית באו"ם ובאומות אחרות שנאבקו בפעילותו והנהגתו בכל הכוח . זאת, גם מאחר שטרם הגיע הזמן להקמת ממשלה כזו, אשר פירושה הכרה בעובדה הקיימת — הסכמה לרעיון החלוקה ומתן הזדמנות לציונים להכריז על הקמת מדינה ציונית דומה . . . צעד מעין זה יגרום לקשיים ולחילוקי דעות ולבעיות רבות בקרב הפלסטינים עצמם מצד אחד, ובין המדינות הערביות והמופתי מצד אחר . . . עיראק אינה יכולה בשום אופן לשתף פעולה עם המופתי בשל השתכנעותה כי הוא נכשל כישלון חרוץ בבעיה הפלסטינית והוביל אותה מדחי לדחי . הוא היה בעצמו הגורם לאסון זה . וכך התקבלה התנגדותי להקמת הממשלה ודחיית הדיון בה עד לאחר 37 הצלת פלסטין ומתן הזדמנות לבעליה להחליט על גורלם . בשל ההתנגדות העיראקית-ירדנית הת קיפה וההתייחסות השלילית למופתי עצמו נדחתה הצעתו . יתר על כן, אחרי הכינוס בעאליי נסע צאלח ג'בר עם מזכ"ל הליגה לעמאן כדי לשפר את היחסים בין המלך עבד...
אל הספר