פרק שבעה־עשר: התביעה

113 באולם . אמי לא הביטה בי פעם אחת . היא שיקרה והכחישה הכול . השופט, בערכאה של בית המשפט המחוזי ( ערכאה שנייה ) פסק כי אמי ובן זוגה, שניהם יחד וכל אחד לחוד, אחראים למלוא הנזק הנפשי ובהמשך הפיזי שנגרם לי, ושהקשר בין האירועים שבגינם נשפטו ובין הנזקים שנגרמו לי הוא סיבתי . הוא שיפה אותי בכל רכושם . מתוך פסק הדין של השופט עמירם בנימיני : “הארכתי בפירוט גרסאות הצדדים, על מנת להבהיר עד כמה מהימנה היא גרסת התובעת, למול גרסתם המופרכת של הנתבעים . עדותה של מ׳ הייתה כנה ללא דופי . לעתים לא קרובות נתקל בית המשפט בעדות כל-כך מהימנה של בעל דין, שהיא כנה עד כדי כאב - גם בנקודות שהן קשות ביותר עבורו . נותן אני אמון מלא וללא סייג בעדות התובעת, לכל פרטיה, מה גם שעדותה מתיישבת עם הודעותיה במשטרה ועם מכלול הראיות שפורטו לעיל - בעיקר עם הודאתו של י׳ במשטרה בעיקר המעשים המיוחסים לו ע"י התובעת . ניכר בדברי מ׳, הן במשטרה הן בתצהיר והן בבית המשפט, כי היא נזהרת לדייק עד מאוד בדבריה, ונמנעת מלהגזים או מלייחס לנתבעים דברים שאין היא בטוחה בהם . מ׳ הקפידה לדייק בדבריה, גם כאשר הדברים היו מאוד מביכים מבחינתה ולא נ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד