34 לא חזרתי למתן . הלכתי לשבת לבד ליד המדורה . הרגשתי שכל הכוחות עוזבים אותי, כאילו שזהו, שאין עוד אדמה מתחת לרגליי, למרות שישבתי על אדמה ממש . לא הייתי רגועה, לא יכולתי לשבת בשקט, הרגשתי שאני חייבת לספר לה שהמקומות האלה כבר ממילא ננגעו, וזה לא משנה, אבל פחדתי . פחדתי לספר לה מי נגע בהם, ועוד יותר פחדתי לספר שמרוב הדברים האלו נהניתי . פחדתי שאם תדע, היא כבר לא תרצה להיות חברה שלי . ישבתי ובהיתי בלהבות, הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, הרגשתי שאני חייבת לספר לה . ויחד עם זאת ידעתי שאני צריכה לשקול היטב, שכן אחר-כך לא אוכל להכחיש . הכרחתי את עצמי לקום, וקראתי לשיר הצידה . “שיר, תקשיבי, יש לי משהו להגיד לך בקשר למה שדיברנו, משהו גדול . " לא ידעתי איך לספר לה . בגלל שגם אני, מבחינתי, רציתי את כל מה שאיציק עשה לי . גם אני באתי וביקשתי מגע, שיתפתי פעולה, ולכן כשסיפרתי לה התחלתי בעדינות . אמרתי, ״זה קשור לאיציק,״ התחלתי ככה, קצת, והיא ישר התחילה לבכות, כי היא ידעה . ומיד אחר-כך גם אני . סיפרתי לה בהתחלה חצאי דברים, התביישתי לספר לה הכול ופחדתי שהיא לא תדבר איתי יותר . כל הזמן הדגשתי שנהניתי, ושגם א...
אל הספר