פרק שני: בני

19 והופך להיות אדום כולו . אני דואגת לו נורא . אני מרגישה שהדאגה שלי לא הגיונית, מה כל-כך אכפת לי מבני ? אני רוצה שהוא יהיה אבא שלי . אני דואגת לו כמו שדאגתי לאבא שלי . למחרת אנחנו מטיילים בעיר רומא . אנחנו מגיעים למזרקת המשאלות פונטנה דה טרבי ושם עוצרים למנוחה . בני פונה אליי : “מה שמעתי, שספרת לי אתמול כמה כוסות אני שותה ? " “דאגתי לך," אני משיבה . בני שואל את אימא שלי אם מותר להודות לי ואז הוא נותן לי שתי נשיקות, אחת על כל לחי, ומחבק אותי חזק . אני מסמיקה . בפנים אני חשה אושר, מצאתי לי אבא חדש . בהמשך הערב אנחנו ממשיכים לטייל ועוצרים בפינת הרחובות וייה דל קורסו ורחוב קונדוטי כדי לחכות לכל הקבוצה . בני ניגש אליי ומתיישב על ידי . “איך הטיול ? " “הכול מצוין . " “הציפיות שלך מהטיול היו גבוהות יותר או נמוכות יותר ? " “לא היו לי שום ציפיות . הכול מצוין, באמת . " מי בכלל תיאר לעצמו שאמצא אבא חדש . כל לילה, לפני שכולם היו נפרדים, הייתי ניגשת לבני והוא היה מחבק אותי ונותן לי נשיקה על כל לחי . לא הייתה דרך טובה יותר לעשות אותי מאושרת . אנחנו בדרך לפריז עכשיו . אנחנו נוסעים כבר שמונה שעות . זה...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד