482 אליס בר נס בזמן שבעיה זו נדונה בהרחבה והוצעו לה פתרונות רבים ושונים, שאחד הידועים בהם הוא זניחת מודל מדעי הטבע ואימוץ 4 הייתה הפסיכואנליזה המודל ההרמנויטי המשמש את מדעי הרוח, בעיצומה של מהפכה שנייה : לא זו בלבד שהגוף הושם בצד בקיומו הקונקרטי, וננגע רק בתוך המילים, עתה גם המילים עצמן הלכו ואיבדו את מרכזיותן בחדר הטיפולים ובתיאוריה הפסיכואנליטית . בדורו של פרויד ושל ממשיכיו מפסיכולוגיית האגו, הפירוש, אמירה מילולית שמובילה לתובנה, נחשב לגורם המרפא המרכזי 5 של סטראצ'י ) , אך בזכות עבודתם ( למשל ה"פירוש המוטטיבי" של פרנצי, של אנשי אסכולת יחסי-האובייקט הבריטית ושל אנשי האסכולה האינטר-פרסונלית האמריקאית הלכה והתבססה התחושה שחלק עיקרי בהתרחשות הטיפולית הוא בלתי מילולי, כלומר שהגורם המרפא הפסיכואנליטי טמון "בחוויה" שהמטופל חווה בטיפול . זרם זה העלה את הטענה שהתנסות בקשר הטיפולי, ועיבודה, מחוללים שינוי בתבניות היחסים המופנמים שעיצבו את 6 התפתחויות תיאורטיות אלה חידדו את אישיות המטופל מילדותו . ההכרה כי ההבנה והשינוי הטיפולי תלויים במידה רבה ביכולתו של האנליטיקאי לחוש את גוני הקשר הנרקם בחדר ...
אל הספר