54 עמנואל ברמן אחרים כינו אותו עצמו סדיסט, ויש מי שהמליץ "לבעוט בו מכל 2 המבקר המדרגות" כמעשה אבא ויליאם בעלם החקרן-הטרדן . הספרותי ג'וזף קראץ' כתב : "אני אישית לא שמעתי מעולם על ילד שהודה כי הספר הפחיד אותו באורח מסוכן, ואף לא על מבוגר 3 שייחס את הידרדרותו לטראומה שגרם לו הספר בילדותו" . רבים מאנשי הספרות שהתנגדו לניתוחיו החמורים של שילדר הדגישו את התמימות והשעשוע האופייניים לשני ספרי אליס , אחדים מהם חזרו והזכירו את דבריו של לואיס קרול עצמו : "המחשבה על הבתים האנגליים הרבים שבהם, על יד האח, חייכו פנים מאושרות ובירכו את אליס בבואה ; המחשבה על הילדים האנגלים הרבים שהיא העניקה להם ( אני בטוח ) שעה של הנאה תמימה - מחשבה זו 4 היא אחת המחשבות המלהיבות והנעימות ביותר בחיי" . הניתוח הצליח, היצירה מתה ? בחרתי לפתוח את דבריי בעימות זה, מלפני כשמונים שנה, משום שהוא מיטיב להמחיש את הבעייתיות העקרונית במפגש שבין פסיכולוגיה לספרות ואת המתח שמפגש זה עורר לא פעם . אנו פוגשים כאן מצד אחד פסיכואנליטיקאי פסקני ובטוח בעצמו המתבונן ביצירה הספרותית במשקפיים של ניתוח מקרה ומחפש אחר הפסיכופתולוגיה של הדמות ...
אל הספר