236 מירון ח . איזקסון פניית התחנונים של משה היא מעין שירת הנפש מבחינת עומקה, מורכבותה וכנותה . מנקודת מוצא זאת השאלה היא לאן "עוברים" : "אעברה נא", "ויתעבר בי" ; בין תנועת כניסה ובין תנועת כעס, בין תנועה נפשית פנימית ובין מהלך לאומי כולל . ב בפרק ג פסוק כז אומר הקב"ה למשה : "עלה ראש הפסגה ושא עיניךָ ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך, כי לא תעבור את הירדן הזה" . הפשט הוא כמובן שמשה זוכה להשקיף על הארץ, מכיוון שאינו זוכה להיכנס אליה ( ומה נהדר שירה של רחל המשוררת "מנגד" המבטא את תחושת ההחמצה האנושית ) . אבל אפשר לקרוא זאת בכיוון נוסף : "וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה", כאשר משה רבנו יראה את הארץ באופן ממשי ובלתי אמצעי הוא יבין ויפנים עוד יותר מדוע הוא לא עובר את הירדן הזה . כאן "וראה" במובן של הבנה . משהו במציאות הפנימית של הארץ ידגיש ויבהיר למשה את אי – כניסתו ארצה . ג "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצוות ה' א – להיכם אשר אנכי מצוה אתכם" ( ד', ב' ) . גם כאן מובן הפשט הקובע : אין לשנות את גדרי המצוות, ואף לא להוסיף או לגרוע ממנין המצוות השלם . אול...
אל הספר