206 מירון ח . איזקסון הליך מסוים וקפדני מסוגל לטהר את האדם ממנה . דווקא בפרשה המדווחת על מות אהרן ומרים ואף על המלחמות הראשונות בדרך לכיבוש הארץ, התורה בוחרת להתמודד עם טומאת המת . מותו של מנהיג אהוב וחשוב עלול לבלבל את המידות ולמשוך את הקהל לפולחן המת . גם כאשר מדובר בדמויות היסטוריות מכוננות כמשה ואהרן, היחס למוות לא משתנה . כללי הטומאה החמורים לא יופקעו, כל אדם נולד וכל אדם מת על פי כללים זהים . מה שנותר בקרבנו הוא זכרוֹ וכמובן מורשתו הרוחנית המיוחדת . גם הפרה האדומה עצמה, אשר יש לה חלק חיוני בטהרה מטומאת המת, מטמאת את כל העוסקים בה ולא "זוכה" לחריגה מהכללים היסודיים . ב מותה של מרים מעורר כמובן את מלוא מסכת חייה . על פי המדרש היא זכתה לסייע ללידת משה בכך ששכנעה את הוריה שלא להימנע מהבאת ילדים לעולם למרות הדיכוי המצרי ואימתוֹ . כאשר אֵם משה מניחה אותו בתיבה על שפת היאור, עומדת מרים להשגיח : "ותתצב אחותו מרחוק, לדעה מה יעשה לו" . דומני שמשפט זה הוא מוטו ליחסיהם : מרים משגיחה על שלומו "מרחוק", מתוך מודעות למעלתו המיוחדת של משה . היא זאת שמשוחחת באומץ רב עם בת פרעה ומצליחה להביא את משה...
אל הספר