160 מירון ח . איזקסון ב אחד השעירים נשלח לעזאזל . נדמה לי שכאן נוכל לחוש בדוגמה נוספת לקרבה בין העולם המדעי וה"טבעי" לבין המימד ההכרתי והתודעתי שלנו . אחד הנושאים המרתקים בפיזיקה המודרנית הוא החור השחור, אותה מהות פיזיקלית שאינה משיבה אור ושהכול "נבלע" בתוכה . גם ארץ ה"גזירה", מקומו של "עזאזל", היא בעיניי מקום שאין ממנו קרינה נפשית או מקור ליצירה . הכול אובד בתוכו, כולל החטאים הנשלחים לשם ( ובזאת יש דווקא תקווה מסוימת ) , אבל אין לצפות לתעצומות ולתחייה שיופקו ממנו, זה הדבר ש"נגזר" עליו . מעניין שאת השליחות למקום האיִן הזה מבצע דווקא "איש עיתי" . האם יש כאן רמז כלשהו לניסיון להחדיר מימד של זמן ועת לתוך מקום שאין בו מלכתחילה ספירת זמן ? ג המונח "איש עיתי" מרתק . המטוטלת נעה בשפתנו בין "אדם לכל עת" שניתן לפירוש חיובי וניתן גם לפירוש שלילי, דהיינו אדם שאין בו משהו עצמאי מחייב, לבין אדם שהזמן הוא בין כישוריו המכוננים, איש שהוא זמן : זה המביא תוכן יציב וקבוע על הרקע הקופצני של שינויי הזמן . ד - ארץ הנמרצות הרוחנית היפוך העזאזל הוא ארץ ישראל . היא אשר מקרינה אור חיות, אך דווקא מפני האנרגיה הא...
אל הספר