143 הערת משורר הסכנה שהקרבת הקורבן תהא כה דומיננטית עד שנתיר לעצמנו להגשימה חס ושלום מרכושם של אחרים . מעבר לכך, נשמעים כאן גורלו וקושייתו של האדם הראשון ממש, כיצד לעבוד את בוראו . כל מקריב במשך הדורות אמור לחוות חלק ממה שליווה את האדם הראשון בנושא זה . והרי הקורבן הראשון בפועל הוקרב על ידי בניו של האדם הראשון והסתיים ברצח הראשון, רצח בתוך המשפחה . לדעתי פרשת ויקרא חותרת להחזירנו למצב בראשיתי זה שיש בו עוצמה רגשית גדולה ושישנה בו גם סכנה קיומית ברורה . בהמשך אנו קוראים : "קרבן ראשית תקריבו [ . . . ] " ( ב, יב ) . אנו שבים לראשית הקיום ולאדם הראשון בכל קורבן חדש . החוויה הזאת לא יכולה להסתלק מאיתנו . ובפסוק הבא : "ולא תשבית מלח ברית א – להיך" . אומר רש"י : "שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג" . אנו חוזרים ושבים לאווירת הבריאה, כאשר הקורבנות מְחיים את שאלותיו היסודיות של האדם בעולם . ג הפטרת פרשתנו ( מספר ישעיה ) מעצימה את המהלך המתואר כאן . תחושת הבריאה חזקה כאן מאוד . "אני ראשון ואני אחרון", או "רנו שמים כי עשה ה' [ . . . ] " . המיל...
אל הספר