112 מירון ח . איזקסון ב אולם המונח עבד אינו זר לתורתנו מכיווּן אחר לגמרי . דרגתו האמונית של משה מכונה "עבד השם" . אברהם נקשר אל השם בתיאור האהבה ( "אוהבי" ) , ומשה - בעבדותו האמונית וההכרתית המוחלטת . פרשתנו פותחת אפוא בעבד, ובתוך כך עלינו לזכור שעבדות אנושית תיתכן אך ורק ביחס לבורא, ושעבדות זאת היא – היא הדרגה הגבוהה ביותר שעדיה יכול לכוון המאמין . גם ההפטרה שנבחרה לפרשתנו ( ירמיה לד ) מציגה את שחרור העבדים כמעשה הכרחי לצורך ההצלחה הלאומית . השרים וכל העם משלחים לחופשי את עבדיהם, אך מיד אחר כך הם כובשים אותם מחדש . ה"דרור" שנמנע מהעבדים יינתן עתה לחרב האויב . אולם התדהמה הגדולה היא עד כמה קשה לאדם לשחרר את עבדו ובכך להפסיק להיות "אדון" . אכן, המהלך התודעתי והאישיותי הנדרש לצורך פרשת משפטים מתחיל בסוגיית העבדות, גם משום הצורך לשבור מהות עמוקה וחזקה שהייתה טמונה בחברה האנושית באותן עיתים, אבל תחושת אדנות זאת רלוונטית גם לאדם בזמננו, בשינויים המחויבים . ה"חופש" של פרשתנו נפגש ב"דרור" של ירמיה, לא רק ביחס לעבדים אלא גם ביחס לסדרי העדיפויות של כל אחד מאיתנו . ג מעורבות נפשית כלולה במערכת ה...
אל הספר