78 מירון ח . איזקסון בעת עלינו לזכור שכל אדם, כולל הגדול ביותר, עתיד להיפטר מהעולם הזה ואין להכחיש את המוות . ב ייתכן שכיוון זה רלוונטי אף לקשר בין תחילת חומש בראשית לבין סופו בפרשתנו . ספר בראשית מתחיל בדברים ה"גדולים" ביותר ; בריאת העולם והאדם, קדושת השבת ויצירת המושגים זמן ומקום . הוא מסתיים בעיסוק "משפחתי" מובהק של בית יעקב הנמצאים בגלות מצרים ; דורות המתקבצים יחד בתוך ברכותיו של הסבא יעקב אבינו ולקראת דורות קרובים ועתידיים . הפער בין יצירת ה"בראשית" לבין פרשת ויחי נראה גדול . אולם גם כאן, כמו בשאלת הפער והחיבור בין חיים לפטירה, מתברר שיחסי הגומלין בין הקצוות עמוקים וחיוניים . לפתיחת התורה בפירוט הבריאה יש משמעות לא בצד המדעי או ההיסטורי, אלא עבור חיי המאמין . הדרמה הגדולה של תחילת החומש הופכת במהירות לשאלה תכליתית ומעשית במשפחת אברהם . המאמץ העברי הוא ליתן משמעות ערכית ועניינית לתחושת הבריאה, ולפיכך סוף החומש הוא אומנם לכאורה סיום הרבה פחות דרמטי, אך בעומק הדברים הוא הביטוי האנושי המרבי ל"תמונת" הפתיחה הגדולה . כפי שהמוות והחיים נפרדים ואחוזים אלה באלה, כך הבריאה וחיי ישראל במצרים...
אל הספר