פרק עשרים ושמונה: ביאליסטוק ‑ מחתרת בגטו: להגיב או לא להגיב על הוצאה רבבה ראשונה

אידיאולוגיים, ובשל קשריו ההדוקים של טננבוים ליו"ר היודנראט באראש . טננבוים הצליח לאחד את כל הגורמים הציוניים ‑ בהם תנועתו 'דרור' [ שרוב חבריו התגוררו בקומונה, "קיבוץ" ] ; 'השומר הצעיר' ; 'הנוער הציוני' ; הרוויזיוניסטים ; וגם חלקים מה'בונד' ‑ בארגון לוחם אחד, שכונה : חזית ב' . חברי 'השומר הצעיר' שהיו חברים בשני הארגונים, בחזית א' ובחזית ב', שימשו חוליה מקשרת ביניהם . בין טננבוים ויו"ר היודנראט, אפרים באראש, התפתחו יחסי ידידות ואמון הדדי . באראש ידע על קיומה של המחתרת וסייע לה . הוא גם העביר לטננבוים ידיעות שהגיעו אליו על כוונות הגרמנים ביחס לגטו, ושיתף אותו לעתים קרובות בישיבות היודנראט שנערכו במשרדו . בנובמבר 1942 החל חיסול טוטאלי של כל הגטאות במחוז ביאליסטוק . בפקודה שהגיעה לגורמי האס ‑ אס במחוז, החיסול כלל גם את גטו ביאליסטוק, אך בעקבות התערבות אנשי הממשל הגרמני המקומי ושל גורמי הצבא, שטענו כי אלפים מתושבי הגטו עובדים במפעלים החשובים למשק המלחמה, ניתן אישור להשאיר חלק מתושביו, וחלק אחר לגרש לטרבלינקה . הדילמה ומהותה טננבוים כתב ביומנו על ההתרחשויות באותם הימים בגטו ועל הדיונים וההתלב...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)

יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה