מזוינת, להעביר את האמת על ההשמדה לציבור הרחב, ולשתפו בעת הצורך בהתנגדות . ההערכה היתה שבלי השתתפות ושיתוף פעולה של הציבור היהודי, ההתנגדות בגטו לא תהיה בהיקף ובתוצאה משמעותיים . דבר זה חִייב שיתוף של הציבור היהודי בגטו בידיעות על השמדה, אולם גם בקרב תנועות הנוער עלה ספק בדבר מוסריותה של מסירת המידע לתושבי הגטו על ההשמדה המתרחשת, היות שהדבר יגרום לזעזוע גדול ואף לשינוי במצבם . כותבת על כך צביה לובטקין : "ידענו שאין זה לפי כוחנו להרים לבדנו את משא ההתגוננות, שתנאי קודם לפעולה הוא לעשות עניין הרבים, שהמונים ילכו אחריה . אולם כדי להחדיר לתוך המוני העם את ההכרה בהכרח ההתגוננות, נחוץ להדביקם בתחושת הגורל האכזרי, שיכירו ויבינו כי כולנו נידונים וקרבים אלֵי מוות ‑ היום וילנה ‑ פונאר, שטחי הווארטגאו ( בחלמנו החלה ההשמדה בתחילת דצמבר 1941 ) , ומחר וארשה ושאר ערי פולין . גם בתוכנו נמצאו חברים שהיססו . הם טענו : האומנם רשאים אנו לגלות את האמת באוזני היהודים ? המותר לנו לבוא אל יהודי מוכה ורצוץ, לקרוע את שארית אשליותיו ולומר לו גלויות : מחר אתה מת . ואולי בכל זאת טועים בהסקת מסקנות של ייאוש ? אך לרו...
אל הספר