לגרמניה, לאחד מהמחנות הכפופים לדכאו, באזור קאופרינג, שם עבד כרופא . על ההתרחשות בשלהי אפריל ,1945 ימים אחדים לפני הגעת הצבא האמריקני למחנה בו שהה, כשאסירי המחנה ברובם המכריע פונו, כתב בספרו ויקטור פראנקל : "אסיר המחנה התיירא מקבלת החלטות ומנטילת כל יוזמה . הוא נהג כך משום שחש כי הגורל שולט בבני ‑ אדם, וכי אַל להם לנסות כוחם ולהשפיע עליו, אלא מוטב שיניחו לגורל להתגלגל כחפצו . יתר על כן, היתה רווחת בין האסירים אדישות גדולה, וזו פעלה לא פעם על רגשותיהם של האסירים . לפעמים היה צורך בהחלטת בזק, החלטות שפירושן בחירה בחיים או במוות . האסיר היה מעדיף להניח לגורל לבחור במקומו . בריחה זו מקבלת עול אחריות בלטה ביותר בשעה שהאסיר צריך היה להחליט : לברוח או לא ? באותם הרגעים שהיה עליו להחליט בנפשו ‑ תמיד היתה זו שאלה של רגעים ספורים, התענה בייסורי שאול ‑ האנסה לברוח ? האם כדאי הסיכון ? אף אני התנסיתי בעינויים אלה . כאשר קרבה אלינו המערכה, היתה לי שעת ‑ כושר לברוח . אחד מעמיתַי, שבמהלך תפקידיו הרפואיים היה עליו לבקר בצריפים שמחוץ למחנה, רצה להימלט וביקש שאצטרף אליו, באמתלה של התייעצות רפואית על חולה ...
אל הספר