הושלכו מן הקומה השלישית לרחוב . שאר החולים נותרו עדיין במקום . הפינוי במהלך אקציה זו בוצע במהירות, וגם באותו יום שולחו כ ‑ 6,000 למחנה המוות טרבלינקה . הדילמה ומהותה ב ‑ 23 באוגוסט ,1942 החל חיסול מאושפזי בתי החולים . טומס וגייאר הגיעו אל בית החולים ברחוב רדומסקה, שגבל בצידה הארי של העיר . בבית החולים היו מאושפזים מאות חולים סיעודיים ועוד מאות יהודים שמצאו מקלט במיטות החולים במהלך הגירוש . תחילה ניתנה הוראה להוציא את החולים מבית החולים ולחסל את כולם בירי . אולם מאחר שלא רחוק משם, מעבר לגדר הגטו, היה בית חולים שׂדה גרמני שהשקיף אל חצר בית החולים, וכשהתברר שהירי ההמוני עלול לעולל מהומה ואי ‑ שקט בקרב החיילים המאושפזים בבית החולים של הוורמכט, שינה טומס את החלטתו וציווה להזריק לחולים היהודים זריקות מוות . ד"ר רייטר ( היהודי ) , מנהל בית החולים, הצטווה לחסל את כל החולים בתוך שלוש שעות . ליליאנה סרבטניק, שעבדה בבית החולים, העידה לימים שד"ר רייטר מסר לטומס שבבית החולים מאושפזים כ ‑ 1,200 יהודים . על המתת החולים בזריקות היא סיפרה : "כעבור חצי שעה הגיע לבית החולים ד"ר פריץ ברינר, רופא האס ‑ אס,...
אל הספר