היהודי עוד לפני המלחמה, שטיפלו בהגשת סיוע לילדים יתומים ועזובים ובתחום הבריאות, שהמשיכו את פעילותם בגטו . "ארגון עזרה סוציאלית עצמית" בגטו, וכן ה'ג'וינט', באמצעים שעמדו לרשותם, לא יכלו להתמודד עם הבעיה הקשה של הרעב . בתי התמחוי שהופעלו על ידי ארגונים אלה היו מסוגלים לספק מזון מזערי בלבד לנזקקים . בשל התנאים הקשים הגיע שיעור התמותה לממדים גדולים ביותר . היו חודשים שמספר המתים הגיע ל ‑ 5,000 איש . הדילמה ומהותה עמנואל רינגלבלום, ביומנו "כתבים פון געטא", כתב על לבטים של ראשי "ארגון עזרה סוציאלית העצמית" בעניין אופן חלוקת המזון המוגבל שברשותו ועל סדרי העדיפויות בחלוקתו : " 26 במאי 1942 . "העזרה הסוציאלית העצמית" אינה פותרת את השאלה היסודית . היא מקיימת את האנשים במשך זמן קצר, האנשים מוכרחים בלאו הכי למות . הארכת הייסורים אינה מביאה עימה ישועה . בכדי להשיג דבר ‑ מה צריכה "העזרה הסוציאלית העצמית" לחלוש על מיליוני זלוטי כל חודש . הסכומים האלה אינם בידיה . נשארת בעינה עובדה מוכחת כי הצרכנים של בתי התמחוי מתים כולם, אם עליהם לאכול המרק של בית התמחוי ולחם יבש המוקצב בחלוקה . לכן נשאלת השאלה, האם...
אל הספר