פרק שלישי: וילנה ‑ יו"ר היודנראט יעקב גנס: "תפקידנו להציל את החזקים ואת הצעירים"

חוקי . ביולי 1942 הביע הממשל הגרמני אי ‑ שביעות רצון מפעולות היודנראט, וגנס מוּנה על ידם להיות "נציג הגטו" . יו"ר היודנראט הקודם, א' פריד, מונה כסגנו לענייני מנהל, וס' דסלר כסגן לענייני המשטרה . מדיניות היודנראט היתה להראות לגרמנים שהגטו הוא יצרני ותורם לכלכלת האזור ולכלכלת המלחמה שלהם . בתקופת השקט היחסי התנהלו בגטו וילנה חיי תרבות ערים ביותר . בינואר 1942 הוקם בגטו הארגון המחתרתי "ארגון הפרטיזנים המאוחד" ( פארייניקטע פארטיזאנער אורגניזאציע" ‑ להלן פ . פ . או . פרטים על הארגון, הרכבו ומטרותיו ‑ ראו פרק עשרים ושישה ) . גנס ידע על קיומה של המחתרת, עמד בקשרים עם ראשיה, כל עוד פעילותה לא סיכנה את קיומו של הגטו . כשלמשטרת הביטחון הגרמנית נודע על המחתרת, על הכנסת נשק לגטו ובריחת אנשים ליערות, גנס ראה בכך סכנה להמשך קיומו של הגטו ונקט צעדים נגד המחתרת שם ( ראו פרק עשרים ושישה ) . התקופה שבין ינואר 1942 לאפריל 1943 היתה שקטה יחסית . מתוך כ ‑ 20,000 איש עבדו במפעלים שונים בגטו ובחוץ כ ‑ 14,000 . גם בתקופה זו התרחשו אירועים כמו "אקציית הזקנים" ביולי ,1942 בה נרצחו קרוב למאה איש, זקנים וחולים כר...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)

יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה