מן הסתם, כל תרבות יוצרת קשיים משלה, ותרבותנו אינה יוצאת מן הכלל ? הרי בכל זמן נתון, בעבר ובהווה, יש והיו אנשים שחשו שעולמם קשה באופן יוצא דופן, וערגו לפשטות שאפיינה ( לתחושתם ) את הדורות שקדמו להם . ובכל זאת, מה אם תרבותנו באמת חולה ? ההיסטוריה יודעת לספר על תרבויות מפוארות שהתנוונו עד שהגיעו לחידלון מוחלט . איך אפשר לדעת ? נראה ששאלות אלו תלויות בשאלות עמוקות ומופשטות מהן . מתי תרבות נעשית "חולה" ? האם יש משמעות למושג "חולי תרבותי", ואם כן - האם אפשר "לרפא" תרבות חולה ? האם אוֹשרוֹ של אדם פרטי תלוי ב"מצבה הבריאותי" של תרבותו ? לפני שאנסה להתמודד עם השאלות האלו, אתבונן מעט במציאות העכשווית . שפע ומשבר . יש ממה להתלהב . התמזל מזלנו לחיות בתקופה שבה, לראשונה בהיסטוריה, רובנו נהנים מהשכלה נאותה, משמירה קפדנית על חירותנו, ממזון משובח ומטכנולוגיה מתקדמת . הוגי דעות טוענים שאנו חיים ב"קץ 1 בתקופה שעליה חלמו ולמענה עמלו כל הדורות שלפנינו . הם לאההיסטוריה", טוענים שהעולם, כמו שהוא, הוא מושלם, אלא שהוא מתקדם בכיוון הנכון, וכל התקדמות נוספת תהיה בתוך המודל הבסיסי שכבר נבנה : דמוקרטיה חוקתית, קפי...
אל הספר