ב ‑ 1986 . 10 . ,16 היום שבו רון ארד נפל בשבי, היינו בעיצומו של תרגיל חטיבתי ברמת הגולן . הרמטכ"ל עצמו נכנס לרשת הקשר, אירוע נדיר ביותר, והודיע שעלינו להתכנס באזור הצפון . השמועה על טייס ונווט שנטשו פנטום התפשטה במהירות . משימתנו היתה להיכנס ללבנון ולחלץ אותם . קיבלנו מפות ראשונות של אזור הנטישה, ובמשך כל הלילה חיכינו בשער פאטמה . התוכנית היתה לבודד את השטח ולשלוח צוותים, עם מערכת כריזה, לסרוק את השטח באזור האיכון האחרון . פתחנו כבר את השער כשהגיעה ההודעה שהטייס חולץ והנווט נפל בידי ארגון "אמל" . הכוננות בוטלה . לבי היה עם הנווט השבוי, במרחק כעשרה ק"מ מאיתנו וכל כך רחוק . זה היה מתסכל מאוד . אהיה שוב קרוב מאוד לרון ארד שנה וחצי אחר כך, אבל לא אדע על כך בזמן אמת . בחורף ,1986 כשלא הצליחו לעצור את החדירות מלבנון, החליטו להעביר לשם יחידה סדירה שתפעל תחת יק"ל . נעניתי לבקשת הרמטכ"ל בתנאי שהסיירת ופלוגות מהחטיבה, שהחזיקו קו, יפעלו תחתי . מפקדת החטיבה התמקמה בבינת ג'בייל והתחלנו בפעילות יזומה . ההיתקלויות עם חוליות מחבלים לא איחרו להגיע . היינו שם כחודשיים וחצי, במהלכם כמעט לא הגעתי הביתה . ...
אל הספר