305 1 ימים רבים לאחר השיחה שלי עם יוס דה בלוק, חשבתי שוב ושוב על אותה השאלה : מה היה קורה אם החברה כולה היתה מבוססת על אמון ? על מנת לבצע סיבוב פרסה בסדר גודל כזה, נהיה חייבים להתחיל מההתחלה . נצטרך להתחיל עם הילדים . אבל כשצללתי לתוך הספרות בנושאי חינוך, נתקלתי בכמה עובדות לא נעימות . במרוצת העשורים האחרונים הוחנקה בשיטתיות ההנעה הפנימית של ילדים . מבוגרים מילאו את זמנם של ילדים בשיעורי בית, חוגי ספורט, מוזיקה, תיאטרון, שיעורים פרטיים, הכנות לבחינות — רשימת הפעילויות נראית אינסופית . זה אומר שנותר פחות זמן לעוד פעילות אחת : לשחק . אני מתכוון למשחקים במובן הרחב — החופש ללכת לאן שהסקרנות מובילה אותנו . לחפש ולגלות, להתנסות וליצור . לא על פי קווים שהוגדרו על ידי הורים או מורים, אלא רק למען ההנאה שבכך . 1 לאן שלא תסתכלו, מידת החופש שיש לילדים הולכת ומצטמצמת . ב- ,1971 80 אחוזים מילדי בריטניה בגילים שבע ושמונה עדיין הלכו לבית הספר בגפם . הנתון כיום עומד על 10 אחוזים בלבד . סקר בקרב 12,000 הורים בעשר מדינות גילה שאסירים מבלים בחוץ זמן רב 2 חוקרים באוניברסיטת מישיגן מצאו שמשך הזמן יותר מרוב ...
אל הספר