221 לא מזמן קראתי ספר שכתבתי ב- 2013 בשפת האם שלי, הולנדית, שנקרא בתרגום "ההיסטוריה של הקִדמה" . הקריאה המחודשת היתה חוויה לא נעימה . בספר ההוא הזכרתי את "מחקר" כלא סטנפורד של פיליפ זימברדו ללא אף מילת ביקורת, כהוכחה לכך שאנשים טובים יכולים להיעשות, באופן ספונטני, מפלצות . ברור שבתובנה הזאת היה משהו שלא יכולתי לעמוד בפניו . לא הייתי היחיד . מאז מלחמת העולם השנייה הוצעו אינספור גרסאות של תיאוריית הציפוי, בגיבוי הוכחות שהלכו ונראו כיצוקות מברזל . סטנלי מילגרם הוכיח את זה עם מכונת ההלם החשמלי שלו . התקשורת הכריזה על זה מהגגות אחרי מותה של קיטי ג'נוביז . ויליאם גולדינג ופיליפ זימברדו רכבו על התיאוריה עד לפרסום עולמי . האמונה הרווחת היתה שרשע מבעבע מתחת לפני השטח הדקים של כל אדם, בדיוק כפי שתומאס הובס טען שלוש מאות שנה קודם לכן . אבל עכשיו נפתחו הארכיבים של מקרה הרצח ושל הניסויים, ומתברר שבמשך כל אותו הזמן ההבנה שלנו היתה הפוכה . הסוהרים בכלא של זימברדו ? הם היו שחקנים שגילמו את תפקידיהם . המתנדבים במכונת ההלם של מילגרם ? הם רצו לעשות את הדבר הנכון . וקיטי ? היא מתה בזרועות שכנה . עושה רושם...
אל הספר