א. מאבקים ראשונים על השם הפרטי: על היימן קפלן ואברם לינכהן

2 1 1 ע ל ש פ ת ה ל ש ו ן וכן ) 1983 ( Oxford companion to American Literature , שהקדישו ערכים לרוסטן ולספר ( 7 . Frank, 2011, p ) . עם זאת, כפי שפרנק ציין, לצד ההצלחה וההערכה לספר הוא גם עורר כנגדו תגובות וביקורות קשות, ואף אנטגוניזם כלפי קפלן ורוסטן ( שם ) . נראה שהגורם המרכזי לביקורת כלפי “החינוך של ה * י * י * מ * ן ק * פ * ל * ן“ הוא הנושא הלשוני . למבטאו היידישאי של קפלן, בין שאר התכונות של שפתו, נוכחות רבה בסיפור, והוא ורוסטן נתפסו כמייצגיו של ההומור הנמוך ביותר, סטריאוטיפי על גבול הגזענות, דהיינו, מה שמכונה ״הומור של מבטא״ ( dialect humor ) . כך למשל אצל אליוט, שהוזכר לעיל ( Columbia History of the American Novel ) , שתיאר את הספר כמי ש״עושה רדוקציה של קשיי קליטה בתרבות זרה לקומדיה נמוכה של הומור של מבטא״ ( 2011, Frank, p . 7 ) . מה שפרנק זיהה כהתלהבות פחותה בערכים שנכתבו על רוסטן ועל הספר באנתולוגיות ובאנציקלופדיות נכון במידה רבה גם לגבי ספרות המחקר והמאמרים הלא רבים שנכתבו בעניין . פרנק ניסה להציג, כאמור לאו דווקא באופן משכנע, עמדה ״אפולוגטית״ יותר כלפי הספר . לעומתו אצל דמבו...  אל הספר