כתיבה אקדימית ואוסף ניתונים

3 0 1 ב י ק ו ר ת ה ל ש ו ן ב ט ו ר י ם מ א ת ס י י ד ק ש ו ע את המשפט שחוזר שוב ושוב בלימודי עריכת לשון – קודם תדעו מה נכון / את העובדות / את האפשרויות, ואחר כך תחליטו איך להשתמש בהן בעצמכם ? עקבת היו״ד נמצאת אפוא בליבו של מאבק על זהות, כלומר, בלב המאבק על הזכות להחליט ולקבוע של מי וביד מי הכוח לומר : זוהי עברית, או זוהי עברית נכונה, או זוהי עברית ולא אחרת . אין ספק שהיו״ד הזאת מתפקדת במערכת הדוקה של שליטה ופיקוח : אותם תלמידים הם מיעוט הלומד בשפת הרוב, במערכת היררכית, בקורס ללימוד מיומנויות כתיבה בעברית, ואצל מורה שגם זהותו האתנית-לאומית-מגדרית לא נעלמת מעיניהם . ממערכת כזאת, טען דה סרטו, אי אפשר לצאת אבל אולי אפשר להתחמק ( דה סרטו, 1997 , עמ‘ 16 ) . התחמקות כזאת, לפי דה סרטו, מתרחשת בפרקטיקות של חיי היומיום, כלומר באופני השימוש של יצרני ( ולא ״צרכני״ ) שפה ותרבות . בדומה לעקבה, הייצור החריג הזה סמוי, מפוזר וחמקני ( שם, עמ‘ 16 – 17 ) . דה סרטו כינה אותו ״הגנבה״, ״תחבולה״ : ״יצרן פרקטיקת היומיום מגניב תחבולות של עונג וניכוס מחדש אל תוך הטקסט של הזולת : הוא צד שם ללא רשות, הוא יוצא שם ...  אל הספר