ג. עקבות של כתיבה אקדימית – פרקטיקה של לימוד דקדוק?

0 0 1 ע ל ש פ ת ה ל ש ו ן לבין הערבית בתוך היחסים הלא שוויוניים של פעולת התרגום, כך הראיתי, הצליח קשוע להרחיב באמצעות דיון בכמה מילים מן השפה החדשה שהוא לומד ומלמד : חייפות, מדאר א - דין, רמזון ומחאסים . בחלק זה אשוב אל מקומו של קשוע כמורה לשפה, ואדון בפרקטיקות של הוראת שפה, ובקשר בין המושגים כתיבה ועִקְבָה לבין הפרקטיקה של לימוד שפה . אחזור אם כן אל הטור ״יום שבת בבוקר, ירושלים : מבטא״ . קשוע מספר איך גילה כי ״חייפות״ היא התחייבות של קופת חולים, אך זוהי רק פתיחתו של הטור . בהמשך קשוע נפגש עם משפחתו, ומספר להם את סיפורה של ״חייפות״ : בשבת ההורים שלי באו לבקר . סיפרתי להם על החייפות והם צחקו . פניו של אחי הצעיר היו חתומות ולמשמע הבדיחה על המבטא העברי הוא אמר : ״עדיף להגיד חייפות ורמזון ולהודות מראש שאנחנו לא יודעים עברית מאשר לחיות באשליה של כביכול אנחנו כן״ . אחי הצעיר אמר את דבריו ברצינות ואחר כך הוא הסביר בכעס אדיר שרק השבוע, אחרי שש שנות לימוד עברית בטירה, שלוש שנים בפנימייה יהודית, ארבע שנים לתואר ראשון באוניברסיטה העברית ושנתיים עבודה במשרד יהודי מכובד בירושלים, אחרי כל זה רק השבו...  אל הספר