חתימת השם הפרטי? הוויכוח בין אוסטין, דרידה וסרל

2 9 ע ל ש פ ת ה ל ש ו ן ״החטאות״ ( infelicities ) . למשל, אם אמרתי ” I do “ דקה מוקדם מדי או דקה מאוחר מדי, פעולת הדיבור שלי החטיאה את מטרתה . מקרים אלה של החטאות אוסטין מכנה ״טפילים״, ״חולי״, ״מזהמים״ ועוד, ומלכתחילה הוא אינו מכליל אותם בתיאוריה שלו . המהלך הביקורתי של דרידה מתחיל בביקורת על ההדרה הזאת בתיאוריה של אוסטין . דרידה מתח ביקורת על אוסטין על כך שלמרות היותו ״אבי פילוסופיית השפה הרגילה״ ( שפת היומיום, בניגוד לשפה הפילוסופית ) , הוא בחר להדיר מקרים יומיומיים מסוימים מחוץ לתיאוריה שלו . למעשה, טען דרידה, אוסטין רק החליף את הניגודים אמת / שקר בניגודים הצלחה / החטאה, או השלמה / אי- השלמה . המקרים החריגים הללו, טען דרידה, אינם מחוץ לתיאוריה אלא להפך, הם חלק בלתי נפרד מהמבנה שלה . דרידה מתעקש לראות שהאפשרות של השלילי היא אפשרות מבנית : הכישלון הוא סיכון מהותי של הפעולה הנדונה ( 15 . Derrida, 1988, p ) . לפי דרידה, הסיבה העיקרית להדרת המקרים החריגים טמונה בתפיסתו הטוטלית של אוסטין את מושג הקונטקסט . המושג הטוטלי הזה מקורו בתפיסות מוטעות של כמה מושגים חיוניים המרכיבים אותו : vouloir...  אל הספר