בבית־מכונת־הקפה

0 9 ע ל ש פ ת ה ל ש ו ן בחוץ שאוכל להשגיח על הילדה שהתנדנדה במסוק קרב . אחרי כמה דקות זה בא, חזק, מהדהד ברמקולים : ״סעיד״ . כמה מהיושבים הסתכלו סביבם . לא קמתי, ועוד פעם בכריזה : ״סעיד״, ״סעיד״ . שתי מג״בניקיות בדיוק פטרלו שם . קמתי לאט, הן הסתכלו עלי, והלכתי לבדוק מה קורה עם הילדה ( שם ) . קשה שלא להבחין בדמיון שבין שני הטקסטים המינוריים האלה, של קפקא ושל קשוע, ובין שתי הדמויות, יוזף ק‘ וסייד ק‘ . קשה שלא לדמיין את המפגש בין שתי הדמויות באותו רגע אינטנסיבי כל כך, שניהם קופאים במקום, בוערים מבושה ומפחד, כששמם הפרטי, האינטימי, הסודי, ״קניינם הפרטי״, מתגלה בציבור . קשוע, כמו יוזף ק‘, מתמודד עם האופן שבו הקריאה בשמו הופכת אותו לסובייקט . בניגוד ליוזף ק‘, קשוע דווקא משחק כאן מעין ״סובייקט רע״ ( אלתוסר, 2003 , 55 , הערה 20 ) . כלומר, הוא אינו מראה כל סימנים חיצוניים של התייחסות לקריאה . צופה מן הצד לא יוכל, לפי התיאור, לקשר ולזהות בין האיש בבית הקפה ובין השם המהדהד ברמקולים . אף על פי כן, כפי שאלתוסר מתאר, קשה לזהות בהתנהגות הזאת חריגה או יציאה מן האידיאולוגיה . קשוע בוודאי אינו חוגג כאן ני...  אל הספר