א. על תרגום: חייפות

4 8 ע ל ש פ ת ה ל ש ו ן מלצר . אך כאמור גם הוא כמי שכותב את חוקי השפה, כפוף זה כבר לחוקיה, 39 ויעידו על כך דוגמאותיו . אבל לא רק לעסוק באידיאולוגיה של דוגמאות לשון אני מבקש . אחזור לקשוע . מה באשר לדוגמאותיו ? גם הן, כפי שאוסיף ואראה, דוגמאות לחוק הלשון של המורה לערבית – עברית . קשוע מתחיל כאן שיעור בלימוד שפה ודקדוק . אבל איזו שפה ? ויותר מכך, איזה דקדוק ? האם הדקדוק הזה כלל תלוי- 40 מחאסים ( רבים של ( ב ) שפה ? ( על דקדוק אוניברסלי איני מתכוון לכתוב כאן ) . מחסום ) , רמזון ( רמזור ) , מדאר א - דין ( העמדה לדין ) וכך הלאה . או בקיצור : 41 שפת הגבולות וההגבלות, הפיקוח והמשפט, הכיבוש והביורוקרטיה . הפיוס בין הלשונות על פי בנימין מתרחש ב״לשון האמיתית״ . לשון זו מובחנת מן הלשון ה״רגילה״ בהבחנות מטפיזיות קלאסיות : הלשון הרגילה היא סופית, נגזרת, ותלויית אידיאה ( דרידה, 2002 א, עמ‘ 135 ) ואילו הלשון האמיתית מאופיינת בכוליות ובהרמוניה, ובה כאמור, באות הלשונות לכדי פיוס . אין פלא 42 שהטקסט של קשוע אינו מתיישב עם תפיסה שקופה זו של התרגום כפיוס . 39 דוגמאות מטרידות נמצאות גם בטורים אחרים שלו . ר...  אל הספר