מבוא: ״הם בהירים, ברורים ומפוכחים״

2 3 ע ל ש פ ת ה ל ש ו ן מכל טוב . יאללה לחיים . אמל : מה, אין יותר מעדני מזרח ? מאיר [ מבין אותה מילולית וקם בזריזות ] : יש מגלובָּה ! ( פרק חמישי, דקה 02 : 12 ) אחרי הארוחה הזו מתפתחת ביניהם השיחה הבאה : מאיר : לחיים ! אמל : לחיים . מאיר : אז איך יצאו העלי גפן ? אמל [ מהססת ] : מאיר : מה, לא אסלי ? אמל : אסלי, אסלי . מאיר : אוקיי . אז מה זה המבט הזה ? מה את מסתכלת עליי ככה ? אמל : למה הכנת דווקא עלי גפן ? מאיר : רגע, תחליטי, זה לא טוב ? אמל : למה אוכל כזה ? מה, בגלל שאני ערבייה אני צריכה טחינה, חומוס, עלי גפן ו . . . מאיר [ משלים ] : מגלובה . אמל : לא חשבת שאני יכולה לאכול משהו כמו סטייק, או שניצל עם פירה ? מאיר : חשבתי שזה מה שאת אוהבת . אמל [ נאנחת ] : בגלל שאני ערבייה, אז אני בטח משוגעת על מעלובה . על זה בדיוק אדוארד סעיד מדבר בספר ״אוריינטליזם״ . מאיר [ מהנהן אך מהסס ] : ספר בישול ? ( דקה 55 : 14 ) אמל היא בת הדמות של מה שכונה במחקר הסוציולוגי ״הדור הזקוף״ הפלסטיני בישראל, כבכותרת הידועה של ספרם של דני רבינוביץ וח‘אולה אבו בקר ( 2002 ) . כלומר, היא אישה צעירה ומשכילה, עורכת דין שז...  אל הספר
כרמל