10 | ספ ר ו ת ק נ ו נ י ת מ ג ו י ס ת ולחיים — אימי, אדר' ברכה חיוטין . הגישות של הוריי לתכנון השלימו אחת את השנייה . אימי רואה מבנה ביחס להקשרו המיידי, לדרישות הנזילות של מקום וחוויית המשתמש, לתנועות השמש והשתנות החומר . גם אם מדובר בבניין רחב היקף — ובמהלך יותר מארבעים שנה, משרד חיוטין אדריכלים עיצב כמה ממבני הציבור הגדולים והחשובים בישראל — תמיד תפשׂה אותו כהתהוות של ריבוי פרטים קטנים אשר את מערכת היחסים ביניהם עליה לפתור . אבי, לעומתה, ניגש לאתגר התכנוני ממבט על, כמי שמנסה לברוא בניין כהמחשה של עיקרון כללי, אפילו אוניברסלי . הפרטים הפרוזאיים פחות עניינו אותו, ולעיתים עלתה התחושה כי טרדו את שלוותו . מה שכן ריתק אותו היה לבחון את המבנה הפרטני כחלק ממבנה גדול יותר, שמעיד על צרכיה הבלתי משתנים של החברה, והמשתקף דרך תצורות אדריכליות מגוונות לאורך ההיסטוריה . מבחינה זאת היה זה מפתיע ולא מפתיע שאבי החליט, בשלהי שנות הארבעים לחייו, כי יחקור את ספרות המקרא והמגילות הגנוזות במקביל לעבודתו התכנונית . מחד גיסא, גם אם אהב מדי פעם לצטט קטעים ארוכים מהתנ"ך, כמפגן לבהירות זיכרונו, המקורות היהודיים ...
אל הספר