פרק תשיעי: כללים בעיון בשלמויות ה‘

כ ל ל י ם ב ע י ו ן ב ש ל מ ו י ו ת ה ‘ 143 תיאולוגים מן המורשות המונותיאיסטיות ניסו לשלב בין התארים העולים מכתבי הקודש לאלו הנובעים מן ההיגיון האנושי . מבחינה זו, ניתן לראותם כמי שמנסים לקבוע תורת תארים לאור עמדה כלפי כתבי הקודש של המסורת המדוברת . השקפת הרקע הפילוסופית מועשרת בכתבי הקודש ובדרכים לדובב אותם . כיוון שמשנה בדבר תורת תארים אינה ניתנת לפיתוח ללא הנחות רקע כלשהן, אפשר להכשיר במידה מסוימת את הלמידה של תוארי האל מתוך המקורות של מורשת נתונה . הדיון הפילוסופי בתוארי האל מעלה מועמדים טבעיים . בתוך אלו התארים רוצה, יכול, חי, מחויב המציאות, כל-יודע, טוב, ועוד . שאלה החוזרת פעם אחר פעם נוגעת להיקף השלמויות הנידון : מהי התכונה שנכון לייחס לאל ? עיון ראשון בדיונים סביב שאלה זו מעלה שאין תשובה מוסכמת בעניין . יש שלמויות שנהוג להזכיר, כמו ידיעה שלמה, יכולת שלמה, אך אלו אינן מספיקות כדי להכריע לגבי כל תכונה האם היא שלמות החלה על האל . המסורות המונותיאיסטיות נמנעות מלייחס לאל את התואר “סקרן“ או “שובב“, אך תואר כמו “אלוהים אוהב את עצמו“ עשוי להיות עניין למחלוקת . בעיה אחרת בקביעת התארים ...  אל הספר
כרמל