פרק שמיני: אחד, שלם, תמים

134 " ש מ ע " - ע י ו ן מ ט א פ י ז י ל א ו ר ה מ ק ו ר ו ת אַחַת הִיא יוׂנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוׂלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוׂת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוׂת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ ( שיר השירים ו, ט ) . זהו כזכור הפסוק שבעזרתו הסברנו את “אחת“ במשמעות של מיוחד, מועדף . ההופעה של “תמתי“, תמימתי או תמה שלי הקשורה בקשר סמנטי טבעי עם תמימות זו, מראה שתמים, המושלם, הוא גם דרך התייחסות לאהוב . קשר זה גם מזכה אותנו לעמוד על העושר של הביטוי “תמים“ במורשת היהודית ועל יתרונו על פני הביטוי “שלם“ או “מושלם“ . בנקודה זו כדאי להעיר, גם אם בקצרה, בעניין אהבת האל את האבות ואת עמו ואת ההבדלה שלו את האדם מכל הבריאה . מדובר בנושא שיש לו ביטוי חשוב במקורות — במדרש כפי שראינו בתיאור ייחוד ה‘ בחלק הקודם ובתפילות ישראל . למעשה, ברכת שמע לפני פסוק שמע מדברת על “אהבת עולם“ ועל ה‘ “הבוחר בעמו ישראל באהבה“ . כפי שכבר רמזתי, כאשר מבינים את אחדות ה‘ במונחים של פשטות מוחלטת, או “אחד האמת“, קשה להבין כיצד תיתכן אהבה . ואולם אם עוברים מכאן לשלמות, עניין האהבה פחות בעייתי . אנו יכולים להעשיר את...  אל הספר
כרמל