פרק חמישי: המשמעויות המטאפיזיות — רבנו בחייא ורמב“ם

ה מ ש מ ע ו י ו ת ה מ ט א פ י ז י ו ת — ר ב נ ו ב ח י י א ו ר מ ב “ ם 81 לאלו יש להזכיר את פיתגורס הקדום, את הסטואה ואת המיתולוגיה היוונית . שאלה בעלת עניין מיוחד היא זיקתו של פלוטינוס לעמדות יהודיות-נוצריות, כמו גם זיקתו לפילון האלכסנדרוני . בחיבור זה אין לי עניין בזיקה היסטורית זו, אך כפי שרמזתי במבוא לחלק זה כדאי להזכיר כי המורה הקרוב של פלוטינוס היה אמוניוס סאקאס, שנולד נוצרי, וסביר להניח שנשא איתו זיקות לעולם היהודי- נוצרי של זמנו . המחקר על פלוטינוס שנפתח בתחילת המאה שעברה מלמד שאף על פי שתלה 3 הדבר נכון גםאת רעיונותיו כפירוש לאפלטון, הרי שיש לראות בו הוגה מקורי . לגבי רעיון האחד הממלא תפקיד מרכזי בשיטתו . הרעיון של האחד מגיע עם פיתגוראס, ואולם איננו יודעים דבר על איש זה שלא הותיר אף חיבור בכתב, והידוע עליו קטוע ואינו מתכנס לשיטה בהירה . פרמנידס האלאטי דיבר על אחדות המציאות, אך זו נגזרה מעקרונותיו המנוסחים במונחים של ישות ואין : היש ישנו, והאין אינו . כיוון שהאין אינו, אין חיסרון ופערים במציאות — המציאות רציפה, הומוגנית, אחת ואחידה . גם התרגיל שמציג אפלטון בשיחה פרמנידס העוסק במו...  אל הספר