[ 51 ] בן בורנשטיין | הקרבה, זכויות וסבל אם כן, למרות חפיפה מושגית בין דמות קורבן זו לבין הדמויות האחרות, ואף שדיון ברווחת הקורבן מוּנע פעמים רבות ממודל ההצדקות הלאומי או האזרחי, נראה שזהו מקרה מובחן של דמיון ציבורי בנוגע לקורבן הטרור, אשר בו מודגשת הנזקקות, האחרוּת וחפותו מפשע, שעה שאופי האיום והנסיבות לסבלו מטושטשים . בעוד נפגעי הפשיעה עונים להגדרת האיבה לפי ההיגיון האזרחי ( אזרחים חפים מפשע ) ולפי ההיגיון הסוציאלי ( זקוקים לסעד ) , האלימות שממנה נפגעו אינה נכללת בנרטיב של הסכסוך הלאומי . הכישלון החקיקתי לכלול את נפגעי הטרור הפלילי במנגנון הפיצויים מסמן אפוא את גבולות מושג האיבה המקומי בהקשר המצומצם של אלימות המוגדרת בהכרח על ידי ההיבט הלאומי, האזרחי והחברתי גם יחד . בבחינת נקיטת ההיגיון הסוציאלי להצדקת מגנון התמיכה הממשלתי בנפגעי האיבה בקרב הנפגעים עצמם, נראה שמערכת הצדקה זו מאפיינת יותר מכול נפגעים מהמרכז — הפוליטי והדתי . היגיון זה, שכלל בסקר הצדקות כגון " [ המדינה מחויבת אליי באופן מיוחד ] בגלל הצרכים שלי", " [ . . . ] כי אני סובל כל החיים", " [ . . . ] כי נפגע כוח ההשתכרות שלי" ...
אל הספר