89׀ ד"ר מייקלין דוקלף נשיקה על מצחה הדביק בעודה ישנה . היום אראה מה שחיכיתי לו במשך יותר משנה . בכל פעם שאני מספרת לחברות ולבני משפחה בארצות הברית על אמהות-העל מתרבות המאיה — כמה מעט הן רבות עם ילדיהן — אמריקאים רבים מגיבים באותה צורה : "כן, אבל לא ראית את ההורים מארגנים את הילדים לפני בית הספר בבוקר . תחזרי ותראי את ההורה עושה את זה, ואני בטוח שתראי קונפליקט . " טוב, זה בדיוק מה שאעשה היום : אראה משפחת מאיה מתמודדת עם שגרת הבוקר שכולם חרדים ממנה . אני נכנסת לטנדר . מאחורי ההגה יושב האיש שאִפשר את כל הנסיעה הזאת : רוֹדוֹלפו פּוּץ' . רודולפו, כבן 30 , הוא גבר מרשים עם גבות שחורות ועבות ושיער שחור מבריק, שמסורק למעלה בתסרוקת נפוחה . הוא לובש חולצה לבנה ומגוהצת שהכפתורים העליונים בה פתוחים ורפויים . "דיאס," הוא אומר כברכת שלום . "דיאס," אני מגיבה . "את מוכנה לראות את תֵרֵסָה מנערת את הערסלים ? " הוא שואל בחיוך גדול . לרודולפו יש חיוך נפלא, שלא נשאר רק על השפתיים, אלא גם על לחייו, עיניו ומצחו . אני אומרת לו שאני כבר מתה לבקר אצל המשפחה של תרסה, ואני שוב מודה לו שארגן את הריאיון . כשאנחנו ח...
אל הספר