אחרונה וחוצה בחזרה את הרחוב . ופעם אחת אחרונה, אני נותר לבדי בתוך המהפכה ואוכל לבדי אותה ארוחת ערב שאכלתי לפני עשרה ימים . הסעודה האחרונה : קערת פסטה, שאריות תרד, כמה קרוטונים לחים . אני מתיישב לשולחן המטבח מול אותה הערמה של מהדורת יום ראשון של ה"ניו יורק טיימס" שטרם קראתי, מוסיף לקערה טיפה מלח ושמן זית ומכניס מזלג ראשון לפה . כמה מעיכות בפה והנגיסה איננה . אקראי ככל שזה עשוי להישמע לכם, הפעולה היומיומית הזאת ‑ אותן שניות ראשונות של לעיסה רכה ‑ היו הזרז שהביא לכתיבת הספר שלפניכם . זה מה שעורר בי השראה להפוך את התחביב האגבי לחקור כל דבר שקרה לי בחדר הוויקטוריאני ההוא לפני עשור למסע במשרה מלאה לגילוי האמנות האבודה והמדע של הנשימה . בתחילת הספר, התחלתי להשלים את הפער בהבנתנו מדוע בני אדם מתקשים כל כך לנשום, וכיצד הובילו כל ריכוך האוכל ובישולו בסופו של דבר לחסימות בדרכי הנשימה . אבל השינויים שהתרחשו בראשינו ובנתיבי האוויר שלנו לפני שנים רבות כל כך היו רק חלק קטן מהסיבה שהגענו לכך . ההיסטוריה של מוצאנו עמוקה הרבה יותר, מוזרה ופראית מכל דבר שיכולתי לצפות בתחילת דרכי . ולכן, כאן, בסוף ניסוי ס...
אל הספר