הספירה לאחור 1945 | 97 במזון, אריגים, בגדים וחפצי בית . לרגע התעורר הבהוב של תקווה כשגרמניה נכנעה : אולי המלחמה עם יפן תסתיים אף היא בקרוב ; אולי רוב החיילים והמלחים יחזרו הביתה עד חג המולד . . . אבל התקווה הזאת הלכה ודעכה מיום ליום . הנשיא טרומן לא ריכך את מילותיו כשאמר לקונגרס, "אין דרך קלה לנצח" את יפן . הניצחון יחייב להכפיל את הכוחות האמריקאיים באוקיינוס השקט לארבעה מיליון חיילים . בעלות הברית הבטיחו לתרום את חלקן, אבל טרומן ריסן את הציפיות האלה . "עדיין לא התמודדנו מול הכוח האמיתי של צבא יפן, על ארבעה מיליון החיילים שלו, ועוד כמה מיליונים נוספים של אנשים בגיל גיוס שעדיין לא נקראו לדגל . " המסר של טרומן היה כמו דלי של מים קרים על תקוותיה של אמריקה . בכל פעם שאזרח שבע-מלחמות פתח עיתון, הדליק רדיו או הלך לקולנוע, החדשות תיעדו מראות אינסופיים של קרבות, ועסקו בהפצצות ובדיווחים על אבדות . העיתון שעל שולחנו של סטימסון דיווח על כך שהארמייה הראשונה של צבא ארצות הברית — שהיתה חוד החנית בפלישה לנורמנדי ובהתקפה על ברלין — נשלחה עכשיו לאוקיינוס השקט . המיסיון הבפטיסטי האמריקאי מצא ראיות לקיומם...
אל הספר