200 | פרק שביעי כואבת ) ; אלא להגן בגופם על המולדת העתיקה-חדשה ולשלם בחייהם על שיבת ציון ועל תקומתו של הבית השלישי . אין זה מקרי אפוא שהאירועים הטרגיים של י"א באדר תר"ף ( 1 במרס 1920 ) זכו לתהודה שלא היתה כמותה בקורותיו של היישוב היהודי הצעיר . נכתב השיר של אבא חושי : בגליל, בתל חי / טרומפלדור נפל . ונכתב השיר של זאב ז'בוטינסקי : אך מדור לדור / לא נשפך טהור / מדם חורשי תל חי . ונכתב ה"יזכור" של ברל כצנלסון : יזכור עם ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון אשר נספו במערכה הכבדה . ובוטלו מסיבות הפורים ומצעד העדלאידע בתל אביב . ונערכה אספת המונים בירושלים . והוקם פסל האריה השואג ( של אברהם מלניקוב ) בתל חי . וי"א באדר נקבע כיום אבל לאומי – אשר קדם ברבע מאה ליום הזיכרון הממלכתי של מדינת ישראל . מדוע התהודה היתה כל כך חזקה ? מפני שבתל חי התרחש מהפך היסטורי . עד תל חי התנועה הציונית היתה תנועה אוטופית ותמימה אשר האמינה כי תוכל לרשת את הארץ בדרכי שלום . מתל חי ואילך התנועה הציונית הבינה שהיא עומדת בפני מזרח תיכון אכזרי וברוטלי, אשר מחייב אותה להגן על עצמה בכוח הזרוע...
אל הספר