מורשת תל חי | 167 נבקש עבודה בבית הפועלים, כמו אבא שלנו – מציע השני . הרבה מן ההצעות מתקבלות . הוחלט להקדיש לתל חי את הכסף בעד הירקות, בעד הביצים, ונוסף לזאת – וזה העיקר – "לכתוב ללשכת הפועלים ולבקש עבודה" . אנו כותבים מכתב ללשכת הפועלות ולארגון אמהות עובדות : "הנוער העובד נוסע לעבוד למשק תל חי . האנשים הגדולים נותנים כסף, רוצים לעזור לבניין . גם אנו רוצים . אנו מבקשים שתיתנו גם לנו עבודה . את הכסף ניתן למשק תל חי . " כעבור כמה ימים אנו מקבלים תשובה, שבבית התינוקות הביאו חצץ וצריך לפזר אותו בכל החצר . השמחה גדולה . אנו מתכוננים לעבודה . מתקנים את המריצות, העגלות והאלונקות . בבוקר אנו מכינים לנו ארוחת בוקר "כמו פועלים באמת", לוקחים כלים וגם עגלות ומריצות ויוצאים בתרועה לעבודה . שם הננו מתחלקים לכמה קבוצות : אחת מנקה את החצר, השנייה ממלאה מריצות, השלישית מובילה, הרביעית מפזרת . העבודה נעשית ב"טמפו", העניין רב . כעבור רבע שעה מכריז התורן הפסקה . אנו מתיישבים על המחצלת במעגל, אוכלים תפוח-זהב ולחם . הילדים נזכרים בשיר : "ישבו לארץ הרועים רגע קט לנוח, פת בשמן טועמים וזהב-תפוח" . ואחרי האוכל ...
אל הספר