154 | פרק שישי דחף להתמכרות כמתוך שיכרון, הן לסכנה הן להקרבה למען העניין . דהיינו, השליך את עצמו לתוך אלה לא רק משום התודעה שראוי לו לנהוג כך, אלא משום שנמשך להתנהגות כזאת . ובמילים אחרות : הוא מצא באלה את סיפוקו ( ואין זה מפחית מערך המעשים ) . למותר לומר שאין זכר באגדה לגבורה הנחפזת שלו שקוממה לא פעם, ולהתרחקותו ממקורביו מפני יעדיו . וכך פישטה האגדה את הדמות . אם מתכונת האגדה היא לפסוח על דברים כאלה, הרי פליאה היא מדוע גרעה מסגולותיו של טרומפלדור שהן, בדרך כלל, לחם חוקה . והלא טרומפלדור לא היה רק גיבור הנכון להקרבה, אלא אף איש הראשוניות והייחוד עם חלוצֵי הדוגלים בשיתוף כבדרך חיים ; איש ההגשמה – אומר ועושה בקבוצה, בצבא, בהגנה ; מתווה ומנהיג – כמעצב "החלוץ" והוגה רעיון ההסתדרות . באגדה אין גם זכר לתכונות שבזכותן נהג כפי שנהג : הסגולה לא להתייאש מן הפורענות ; הנטייה להוציא מתוק מעז, כלומר להפיק לקחים למען ההתקדמות ; כושר העמידה בסבל ; ההסתפקות במועט . מסתבר אפוא שהאגדה הוציאה מהקשרם קווים באישיותו של טרומפלדור, וממכלול סגולותיו העלתה על נס רק את אלה שקל לסגוד להן . הנה כי כן האגדה רידדה ...
אל הספר