סעיד | 87 תדירות ביקוריו לא עלתה על פעם בשבוע ולעתים אף פחות מזה . בכל פעם שעברתי סמוך ליציאה מהקיבוץ גאו בי הגעגועים לשוב ולפגוש אותו, וכאילו הלכו ותפחו בחזי באי-השלמה הגעגועים לבית הוריי בבגדד, והתמקדו באחי היחיד כאן בישראל . מפעל המיצים של קיבוץ גבעת חיים ( מאוחד ) נראה לעין במרחק של כחצי קילומטר מביתי החדש במוסד החינוכי . רק שדה תלתן ירוק ויפה השתרע אחרי הצומת והפריד בינינו . הגעגועים חרתו בנפשי את מראה הצומת . לאחרונה התארחנו אורית ואני אצל חברינו הטובים רחל ויהודה קליין מגבעת חיים מאוחד . למחרת בבוקר כשקמנו מהשינה ועלינו לקברו של יצחק בן אהרון, ביקשתי מיהודה בהתרגשות גדולה לצאת עמי לכביש המוליך לעין החורש כדי לראות את המקום ההוא, שאליו הייתי צופה בכמיהה שאחי הבכור ישוב ויאסוף אותי אליו לגן-שמואל . בבת אחת שבתי והרגשתי אותה עגמת נפש מיוסרת שחוויתי עשרות רבות של שנים לפני אותו ביקור בגבעת חיים . קבוצת "ניצנים" שאליה הצטרפתי, מנתה כ- 24 ילדים בני גילי שהגיעו לישראל הצעירה בימיה הראשונים, חלקם פליטי שואה וחלקם פליטים ממדינות ערב . הילדים מאירופה ריגשו אותי בחדוות החיים שגילו כלפי הקי...
אל הספר